Today, a raw and vulnerable part showed up within me, that which holds all the many pieces of life, tries to juggle them and puts some aside for a different time. I let the tears roll down my cheeks as I allowed myself to fully feel the depth of life. A teacher of mine once said, " Hard is not bad. Life can be hard. But hard is not bad.” Hard is just hard, and it brings with it so much beauty and hope, right there from the depths of the brokenness. I wrote this and chose to share it so that...

השבוע היה לי ערב נשים בביתי, ומצאתי את עצמי מנקה את הבית בטרפת כזאת שהרבה זמן לא חוויתי. די מהר שמתי לב לכל הנורות האדומות שנדלקות להן - אמא קצת פחות פנויה, קצת יותר עצבנית ולא רגועה בנפשה. איך הדבר נראה? ניקיתי (לפחות ניסיתי) את המטבח יותר ברמה של ערב שבת ולא אמצע שבוע, אספתי משחקים חסרי בית ועוד עניינים קטנים כאלו שכנראה תופסים יותר מקום בנפש שלי מאשר בבית. בהשמע לנורות האדומות כאל אזעקה של מערכת העצבים שלי, ידעתי שעלי להפסיק מיד לפני שהמצב רוח ישלם מחיר. אכן כך היה, הרפתי ושחררתי מכל...

Somewhere between black and white There is a space That is all grey In that space There is a heart That longs to feel Where it is grey There is no right and wrong Only the notes of a song A song of duality Of good and bad Of pain and hope It's right there That clarity is found Not in the clear-cut lines Rather, in those that fade Like in the sun that sets and rises again Clarity lies in the Heart that slows down To listen to its' own beat In the mess and chaos Where life meets Right in the...